<h1>ראבי"ה סימנים תת"י—תתי"א</h1>
<h2>דף ה.</h2>
ויוצאין לקווץ את הדרכים ולתקן את האיסטרטיאות ולמוד את המקוואות ולהרגיל בתוכן ארבעים סאה ואם לא יצאו ולא עשו כל אילו דמים שנשפכין שם מעלה עליהם כאילו הם שפכום שנאמר [דברים י"ט] והיה עליך דמים. ועושים כל צרכי הרבים (וכ') לאתויי חפירה, אם צריכים חפירה וכל שכן חטיטה שרי לרבים כשצריכין לה, וליחיד הצריך להן הותר חטיטה אבל חפירה לא (הפ') וכשאין צריכים אפילו חטיטה אסור. ירושלמי [פ"א ה"ב] ועושין כל צרכי הרבים לאתויי חפירה ואלו הן צרכי רבים דנין דיני נפשות ודיני ממונות ופודין את השבויים וערכין וחרמים והקדשות ומפרקין מנעל מעל גבי האימום אבל לא מחזירין אותו. והכי נמי תניא בתוספתא בפירקין [פ"ב ה"ז] (וכו'). ולא ידענא מאי קא חשיב פדיון שבוים שהרי אפילו בשבת מותר. ונראה לי דמיירי למנות ולטלטל כסף הפדוים. ובסוף [פרק קמא ד]ביצה [הי"ב] ירושלמי גרסינן תני אין מפרקין מנעל מעל האימום ביום טוב אבל מפרקין אותו בחולו של מועד. והתם פירשתי לה שפיר בהילכות יום טוב בסוף פרק קמא. ובפרק בתרא דביצה פירשתי הך דדנין דיני ממונות.
